יום שישי, 27 באפריל 2012

היום בו איבדתי את כבודי העצמי

לכל אדם יש נקודת משבר בחיים. נקודה שבה הוא מבין שברגע זה הוא ויתר על כל העקרונות שלו ומכאן והלאה הוא כבר לא יכול לנקוט שום עמדה בשם האידאליים כי אלו כבר נזרקו לפח ונשלחו למזבלה.
במשך שנים רבות הייתי איש עקרונות. התנערתי מחברות מסחריות שלא נתנו שירות טוב (הוט) ולא קניתי בחנויות שהרגשתי שלא מתנהגות בכבוד לקונים שלהן (ACE).

השתדלתי תמיד לא ללכת אחרי העדר ולבחון כל דבר בעין אוביקטיבית בהתאם לצרכים האישיים שלי ולא לצרכים של ההמון המשולהב שלפעמים נוטה להיסחף אחרי השאר בלי שום רציונל.

לכן, אני מרגיש ממש מוזר, שדווקא עכשיו, בגיל 33, בשבוע קשה שבו אנו עוברים בין יום הזיכרון ליום העצמאות (ואולי בגלל האירועים האלו), נשברתי וקניתי קרוקס.

גירסת נעל הבית הפשוטה שלהן היא הנעל המכוערת ביותר עלי אדמות.

תעשו לי טובה. נשאיר לי עוד גרגיר אחד של כבוד עצמי. אבל אם תשמעו שהתחברתי לנטויז'ן - תהרגו אותי.

כן, זה אמיתי. ככה הן נראות. עם החורים והכל...


ויש גם סגירה מאחורה כדי שאפשר יהייה לצאת איתן מהבית. אלוהים ישמור.